ביה"ד הארצי קיבל את ערעור החברה ודו"ח איכון הטלפון הנייד של העובד ימסר לה
המשיב לערעור הגיש תובענה כנגד המערערת שעילותיה תשלום בגין גמול עבור עבודה בשעות נוספות, הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר, פגיעה במוניטין ובשמו הטוב ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה. בכתב התביעה טען כי עבד אצל המערערת "פישר תעשיות פרמצבטיות בע"מ" במחלקת המכירות במשך 17 שנים וכי עבודתו כללה נסיעות מרובות ועבודה סביב השעון אף מביתו. ביום 30.11.14 זומן לשימוע לפני פיטורים במהלכו נאמר לו כי הוחלט לפטרו, אלא אם יסכים להיבדק בפוליגרף בנוגע לטענות של החברה שלדידו אין בהן ממש. ביום 4.1.15 פוטר מעבודתו.
המערערת טענה בכתב ההגנה כי המשיב ניצל את שעות העבודה ואת הרכב שקיבל לעבודה נוספות במהלך השעות בהן היה אמור לעבוד עבורה ובעקבות כך היקף המכירות שלו בשנתיים האחרונות לא היה משביע רצון. עוד טענה כי המשיב לא עבד שעות נוספות וכי לא היה אמור לעבוד את היקפי השעות שטען. המערערת הגישה בקשה למתן צו לקבלת דו"ח איכון לטלפון הנייד של המשיב, שכן לטענתה דו"ח זה יוכל לשפוך אור על מקום הימצאו האמיתי של המשיב בזמן העבודה. המשיב התנגד לבקשה וטען כי היא פוגעת בפרטיותו.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את בקשתה של החברה בנוגע לאיכון הפלאפון אך קבע כי אכן מדובר במידע רלוונטי לתביעה, יחד עם זאת, מדובר במידע שגילויו יפגע בפרטיותו של המשיב באופן שאינו מידתי וכי המערערת לא ידעה את המשיב בכך שישנה אפשרות כי מכשירו יאוכן ביום מן הימים.
המערערת הגישה בקשה לרשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי. בבקשה טענה כי דו"ח האיכון אינו מהווה פגיעה בפרטיות מאחר שמעשיו של אדם ברשות הרבים אינם מושא לפרטיות ודו"ח האיכון נותן מידע רק לגבי האזור בו נמצא העובד, ואינו זהה למעקב שיש בו הטרדה וגם אם אכן מדובר בפגיעה בפרטיות מדובר בפגיעה מזערית הנסוגה מפני גילוי האמת.
המשיב שב וחזר על טענותיו כי באיזון הראוי שבין זכותו לפרטיות ובין אינטרס המערערת לבסס את הגנתה, גוברת זכותו לפרטיות. עוד טען כי דו"ח איכון כמוהו כמעקב ולצורך כך על המעסיק ליידע מראש את העובד על כך. בנוסף טען כי הראיות להן עותרת המערערת לא היו ברשותה בעת פיטוריו ודבר זה מחזק את טענותיו בקשר לחוסר תום הלב בפיטורים.
לאחר קבלת תשובת המשיב לבקשה, ניתנה ביום 30.7.17 רשות הערעור על ידי השופטת לאה גליקסמן.
בדיון שהתקיים בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים ביום 4.3.18 קבע המוטב כי נקודת האיזון הטובה ביותר בין הערכים תתאפשר כאשר דו"ח האיכון יועבר ראשית למשיב והוא יוכל להשחיר את כל המידע שברצונו להגן עליו ורק לאחר מכן יעבירו למערערת לצורך הבדיקה המתבקשת. עם זאת להשחרתו של המשיב תהיה משמעות ראייתית שכן משמעותה היא הודאה בכך שהמשיב לא היה במקום בו אמור היה ליהות. לבסוף הוחלט לקבל את הערעור ולהחזיר את העניין לבית המשפט קמא על מנת שזה יוציא צו לחברת הסלולר לצורך מתן נתוני תקשורת. (ע"ע 40711-04/17)
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
